עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

שובל/שובי~
אז ככה אני שובל בת 12 וחצי אני אנימלז 4 שנים אבל אני גם דיירקשנית ופארהור,אני צמחונית מגיל 8,ההורים שלי גרושים,מוזיקה היא החיים שלי ואני דיי מפגרת ודברים שקשורים למיסטיקה ומאגיה מעניינים אותי.
אני פוחדת מג'וקים מאז שאחד עלי עלי בזמן שישנתי.
מאחלת שכל הפרחות יכחדו.
להלהלה הסוף.
אליס~
12 וחצי אנימל,פארהור,וואמפטי ודיירקשנית.
אני אוהבת להסתבך,לא באמת אכפת לי מדברים אחרים.. רק מוזיקה.
החלום שלי זה להקים להקת רוק אלנטרנטיבי/אינדי רוק,
ההורים שלי גרושים,ישלי חתול בשם מיסטר קאשה (כן האירוניה) אני צינית ויש לי אדישות יתר אני פוחדת מצונאמי ותנינים וישלי פוביה ממחטים.. סיפור ארוך.
צבע ורוד שנאת חיי,אם היו מרשים בבצפר כבר מזמן היה לי שיער סגול,השיער שלי אדום ואני גרועה במתמטיקה. מספיק מידע?
חברים
עוד מוזרה בעולםHere To Loveשובלצ'וק ואנוש
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
הסיפור  (16)
סתם..  (8)
ארכיון

פרק 39~

15/10/2013 19:39
אליס ושובי ~
הסיפור
פתחתי את הדלת וראיתי אותו מתנשק עם איזה בלונדינית אחת,
אני:"מה זה אמור להביע?"
הארולד:"זה לא מה שאת חושבת"
אני:"הו אז אתה לא היתה 'בסידורים' כל  היום ואת הלא מתנשק עם איזה בלונדה עכשיו במקלחת?"
היא:"היי בלונדה תקראי לאמאשלך!"
אני:"אמא שלי באמת בלונדינית -.-"
אני:"עכשיו עופו מפה שתיכם" אמרתי והעפתי אותם מהדירה,
הארולד:"קאשה תקשיבי..."
אני:"לא רוצה להקשיב! חשבתי שאתה חמוד חשבתי שאתה מיוחד היתה האהבה הראשונה שלי,הנשיקה הראשונה שלי אבל אתה סתם כלב! חבל שלא השארתי אותך להירקב בפנימיה המסריחה הזאת!"
הארולד:"קאשה אבל הדברים שלי"
אני:"כך!" אמרתי וזרקתי מזוודה מהחלון על הראש שלו -.-
הלכתי לישון,לא רציתי לדבר או לראות מישהו רק... לישון זהו!
-5:00 לפנות בוקר-
מישהו זרק אבנים על החלון,
פתחתי וראיתי שם את הארולד,רציתי לסגור ולחזור אבל:
הארולד:"בבקשה תצאי"
אני:"למה כדי לספר על החברה החדשה שלך?"
הארולד:"לפחות בואי לדלת"
פתחתי את הדלת,
הארולד:"אני התכוונתי להיפרד ממך לפני אבל לא הספקתי אז...."
אני:"נו כמו שאמרתי התכוונתה לספר על החברה החדשה,שיהיה במזל טוב,תתחתנו ואני מקווה שתלמד את הילדים לא ליהיות בוגדים שקרנים כמו אבא,להתראות."
אמרתי ותרקתי את הדלת בפרצוף שלו לפני שישים לב שאני בוכה,
רצתי חזרה לחדר,נשמעה דפיקה,
אני:"מיזה?"
ניקי:"שמעתי צעקות על הבוקר מה קרה?"
אני:"לא רוצה לדבר על זה."
ניקי:"קשור להארולד?"
אני:"לא.רוצה.לדבר.על.זה."
ניקי:"אפשר להכנס?"
אני:"לא,אני רוצה ליהיות לבד" אמרתי כשאני מנסה להשמע כמה שיותר רגוע אבל נחנקת מהדמעות.."
סגרתי את הדלת והחלונות והתחלתי לבכות,
איך הוא יכל? למה? חשבתי שהוא הבנאדם הכי מושלם!
נרגעתי קצת וחשבתי לצאת לטייל קצת לבד,לנשום אוויר צח ולחזור.
שמתי אוזניות ויצאתי החוצה,הלכתי לי ברחוב,מרגישה יותר טוב,מקשיבה לשירים וגם לשיר אחד משלי,
הלכתי מזמזמת את הפזמון,
"
TiK ToK, on the clock But the Party on stop no Woah-oh oh oh Woah-oh oh o…."
פתאום הפסקתי,עמדתי כמה שניות קפואה ואז שיניתי כיוון ופניתי לבית שלי, עכשיו כל מקום אני יראה אותו? דיי נמאס!! ועוד מה עכשיו? הוא עם החברה הפלצנית שלו -.-
יופי פשוט יופי!

שמעתי אותם מאחורי מצחקקים והכל,הייתי עם הגב אבל ידעתי שהם מתחבקים,
התחלתי לרוץ,האוזניות נפלו אבל המשכתי,
נפלתי,התחיל גשם,הם עברו ליידי כשהיתי על הריצפה ואפילו לא שמו לב,היא הלכה עם הג'קט שלו, ואני הולכת הביתה רטובה וקפואה.

חזרתי הביתה תרקתי את הדלת ורצתי לחדר,נעלתי הכל נפלתי על המיטה ובכיתי שוב!
אדם:"קאשה את יודעת שאני כמו אח ואת יכולה לספר לי הכל"
אני:"אהבה צעירה נרצחה זה מה שזה אמור ליהיות!"
אדם נשען העל הדלת,
אדם:"אז זה הארולד?"
אני:"כע ולא באלי לדבר על זה"
אדם:"להביא לך משו לאכול? כבר ארוחת צהריים ועוד לא אכלת כלום מאז שקמת"
אני:"אני לא רעבה"
אדם:"משו לשתות?"
אני:"אני לא צמאה"
אדם:"משהו?"
אני:"תודה שאתה מנסה לעזור אבל אני רק רוצה ליהיות לבד"
שכבתי על המיטה ובכיתי משהו כמו שעתיים,שמעתי אותם מדברים למטה:
"הכלב הזה לא שווה את הדמעות שלה" "אף פעם לא ראיתי אותה ככה" "איך זה שדווקא הבנזונה הזה גרם לה ליהיות ככה?"
בתכלס הם צודקים,אבל זה עדיין כואב...
החלטתי להתמודד עם זה כמו שאני פתרתי כל בעיה,בפריקת רגשות על דף, אבל הפעם לא סתם,
ג'יימס אמר שהדרך הכי טובה לגרום לבנאדם להבין זה בשירה.
החלטתי שאני אכתוב את השיר וארום לו להבין מה שהוא גרם לי להרגיש!
היה קצת כואב לכתוב את זה,היו פעמים שפשוט הייתי עוזבת את העט ונופלת על המיטה אבל זה נכתב.
אולי בשבילו זה רגיל לפגוע בכולם ככה אבל אני לא אסבול את זה בשקט!
אני רוצה שהוא ידע,אני רוצה לראות את המבט שהוא הבין שהוא היה חשוב!



אנה: סורי שלא כתבנו שובי שברה את הייד בבצפר אז היא היתה בבית חולים ושמו לה גבס ואני עזרתי לה לכתוב שיעורים והכל...
שובי: עכשיו יהיה קצת קשה להמשיך בגלל הלימודים וזה אבל תאמינו שאנחנו משתדלות כמה שיותר
אנה: או שנמשיך מאוחר יותר או מחר
Anglic ♥♥♥
18/10/2013 20:32
מסכנה שובי בהצלחה בהמשך וכתיבה יפה :)
Love you
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: